מחלות שונות של ריצוף אספלט קשורות למי תהום ומים עיליים בדרגות שונות. איטום מים הוא מדד חשוב, אפילו מדד מהותי, לשיפור עמידות בטון אספלט. אחד הגורמים העיקריים לפגיעה במים במדרכות אספלט הוא שחללי האוויר של תערובות אספלט גדולים מדי. על פי מידע רלוונטי, יחס חלל האוויר הוא בין 8% ל -12%, ומי הכביש עשויים לפלוש לתערובת שכבות השטח. ברגע ששכבת משטח האספלט מכילה כמות מסוימת של לחות, המים יזרמו בחופשיות בתוך תערובת האספלט, בתוספת עומס רכב עקב הפעולה החוזרת ונשנית של שכבת המשטח, המים בשכבת המשטח מייצרים כוח לחץ. חלק זה של המים חודר בהדרגה לממשק שבין האספלט לאגרגט, מה שגורם לסרט האספלט להיפרד בהדרגה משטח האגרגט, ובסופו של דבר גורם להידבקות בין האספלט לאגרגט. אובדן, גרימת נזקי מים והרס. לכן הדרישה של תערובת אספלט לאיטום חומרי גלם היא גם המפתח להפחתת הנזק לריצוף אספלט.
חומרי אספלט חומרי אספלט המשמשים במדרכות אספלט כוללים גובה נפט, גובה פחם, גובה נפט נוזלי ותחליב אספלט. מספר חומרי האספלט המשמשים במדרכות אספלט שונות צריך להיקבע על פי גורמים כמו סוג המדרכה, תנאי הבנייה, תנאי האקלים האזוריים, עונת הבנייה ואופי וגודל החומרים המינרליים. עם זאת, כאשר מחממים את החומר הביטומני (מחוממים בדרך כלל ל- 170 ℃ ℃ 180 ℃ במהלך הייצור), המים בנקבוביות ישתנו מנוזל לגז. עקב התפשטות הנפח, רוב אדי המים יוזרמו מהנקבוביות. מכיוון שמתח השטח של האספלט החם הוא קטן מאוד, ולמצרף היבש יכולת הרטבה טובה מאוד, כך שהאספלט החם ייכנס בקלות לנקבוביות הצבר, שיאדה מים מזיקים ויפחית את הפגיעה במדרכת האספלט.





